מה הקשר בין סוף העולם ותוכן שיווקי ואיך זה משפיע על העסק שלך

יום שישי. ה- 21.12.12, שעה 12:47. לפי החישובים של בני מאיה, אנחנו כבר למעלה מ- 12 שעות מעבר לקץ הימים, ובחוץ אין אפילו גשם, שלא לדבר על הסערה שהבטיחו…

אמנם, זוכת פרס נובל לשלום בשנת 1992, ריגוברטה מנצ'ו מגואטמלה, המליצה להמתין עם אנחת הרווחה עד למחר… אבל עושה רושם ששוב אנחנו – כולנו – נפלנו קורבן לחרדות הקמאיות של עצמנו מפני הלא מוכר, ולאלה שיודעים לנצל את החרדות הללו כדי לגזור עליהן קופון.

חרדה היא חרדה היא חרדה. היא בועטת כשמדובר בסוף העולם, והיא מרימה ראש גם כשמדובר בתהליכים יומיומיים לכאורה, מהסוג שדורש מאתנו לצאת מאזור הנוחות אל הבלתי נודע.

רק הרחבת בסיס הידע שלנו בשילוב התנסות מעשית מוצלחת, עשויים לרפא את חרדת אי הוודאות, ולאפשר לנו לעשות דברים בהנאה וביעילות.

בוקר אחד התבשרנו שב-21.12.12 יבוא העולם אל קצו. העיתונות ליבתה את הפניקה, יזמים זריזים קטפו את הפירות, מיליוני אנשים ברחבי העולם אגרו נרות וגפרורים לקראת האפוקליפסה, ובאגם אחד במקסיקו, כך קראתי, שטו ידעונים בספינה והעלו מנחות לאלים. לפי הידיעה, לא ברור מה הם ניסו בדיוק להשיג: לעצור את סוף העולם או להפכו לנסבל יותר וכואב פחות. מה שבטוח הוא, שסוף העולם מעולם לא היה קרוב יותר.

לאורך שנות חיי חוויתי את נבואת סוף העולם פעמיים לפחות.
בפעם הראשונה, זה היה עם חזרזיר. חזרזיר, שהיה בדרכו למסיבת יום ההולדת של איה, כשהוא מצמיד לגופו בלון – מתנה, רץ, נפל והשתטח ארצה… ואז נשמע קול "בום" גדול.

"… חזרזיר שכב ושאל את עצמו מה קרה. בהתחלה חשב שכל העולם התפוצץ; אחר כך חשב שמכל העולם, אולי רק החלק של היער התפוצץ; ואחר כך חשב שאולי רק הוא התפוצץ"… אבל בסופו של סיפור התברר שרק הבלון התפוצץ. חזרזיר נשאר חזרזיר, היער נשאר על תילו, והעולם נשאר שלם בהחלט… הסכנה חלפה.

בפעם השנייה,  זה היה עם באג 2000
נבואות זעם דיגיטליות נבאו את קריסת העולם עקב התנגשות בין תיארוך השנים המקוצר שהיה נהוג במחשבים עד אז, לבין תיארוך השנים הצפוי להיספר מהתחלה במילניום החדש. דיברו על קריסת מערכות, על שיתוק מוחלט של הפעילות העסקית ועל עולם ממוחשב שיעצור מלכת ויחזור פחות או יותר לעידן האבן. כמו היום, התקשורת ליבתה את הטירוף, מנהלים וראשי מדינות השקיעו תקציבי עתק, יזמים גזרו קופונים… ובחצות של ה- 31 בדצמבר 1999 עצר העולם את נשימתו, אבל דבר לא קרה… אזעקת שווא או היערכות שעמדה במבחן? לעולם לא נדע, אבל 12 שנה אחר כך ההיסטריה דאז, נראית במקרה הטוב, מגוחכת…

אפוקליפסה עכשיו. עובדות אחר כך
אפוקליפסות הן חומר בערה מעולה למבשרי רע, נביאי זעם ושרלטנים למיניהם. הן שואבות את כוחן מהחרדות הקמאיות של כולנו מפני הבלתי נודע. כל שינוי צפוי או דמיוני הוא הזדמנות להעצים פחדים וקרקע פורייה לצמיחת פרא של מורי דרך עסקיים, רוחניים, דתיים ואחרים, שהם ורק הם – כל אחד בתורו – יושיעו אותנו מהאבדון הוודאי הצפוי לנו. חלקנו הולך אחריהם מתוך אמונה או תמימות, ואחרים מצטרפים על הדרך כחלק מאפקט העדר, מחשש להישאר מאחור, או כסוג של קוריוז…

רק על דבר אחד אפשר להסכים באופן חד משמעי: תחושת המצוקה שיש לרובנו במפגש עם דברים חדשים ולא מוכרים,  היא אמיתית, מוחשית ולעתים עוצמתית עד כדי שיתוק.

אל תדברו אתי על תוכן שיווקי
את השיתוק הזה אנחנו מכירים היטב כבעלי עסקים, הנדרשים להתמודד כמעט מדי יום ביומו עם שינויים וחידושים – בחלקם צפויים ואפילו רצויים, ובחלקם בלתי צפויים, מטרידים, מאיימים ו…משתקים.

כתיבת תוכן, למשל. פעם, נשכנו שפתיים יותר או פחות בשיעור חיבור. היום, לא ניתן להעלות על הדעת פעילות שיווקית שאיננה מתבססת כך או אחרת על כתיבת תוכן… ואנחנו לא מדברים על כתיבה ספרותית… כך שחוויות הילדות שלך מהמורה לחיבור אינן רלבנטיות לעניין. אנחנו מדברים על אסטרטגיה שלוקחת את הידע המקצועי שלך, אותו ידע שעליו יושב העסק שלך, ועוטפת אותו בפורמטים ובפלטפורמות אינטרנטיות. בהחלט משהו שצריך לדעת לעשות, אבל לא סוף העולם.

אני בודד. לכן אני לומד.
לא בכדי, אחת המגמות המאפיינות את העידן שבו אנו פועלים, היא פריחה חסרת תקדים של הכשרות מכל סוג, מין וטבע. כאשר העולם שסביבנו רץ קדימה ומשתנה לנגד עינינו, אין שום סיכוי להתמודד עם השינויים לבד, וגם אין בכך צורך והגיון. תחושת הבדידות מול השינוי, ותסכול ההתמודדות שאיננה מובילה לשום מקום – הם שני חומרי הבערה שמזינים את החרדה מפני הבלתי נודע, וחונקים כל אפשרות להיחלץ מהמעגל השוטה.

בין למד ועשה – ת"ק פרסה על ת"ק פרסה
בנסיבות העניין, כולנו סוג של ידעונים המגישים מנחות זמן וממון לאלוהי הידע. אנחנו הולכים מסדנה לסדנה, קונים ספרים ורוכשים ערכות למידה, אבל שוב ושוב אנחנו מרימים את הראש רק כדי לגלות שמפלצת ה"מה אני עושה עם זה, לעזאזל" ממשיכה להסתתר מאחורי מסך המחשב שלנו ורק מחכה להזדמנות לזנק החוצה…

ומה אנחנו עושים אז?
רובנו מרימים ידיים, מוותרים ומתבצרים עוד יותר עמוק בתוך התסכול, עד לסוף העולם המטפורי הבא שלנו… פעם זו התוכן, ופעם אלה דברים אחרים… העולם רץ קדימה ורק אנחנו נשארים מאחור… טרף קל לנושאי בשורה מזדמנים…

או.קי אז מה אנחנו רוצים שיקרה?
הדרך היחידה לצאת מהמעגל השוטה היא להסתכל לבלתי נודע ישר לתוך הלבן של העיניים, ולהפוך אותו לא רק למוכר וידוע, אלא לרתום אותו לטובתך ולטובת העסק שלך.

  • דרך אחת לעשות את זה היא לתכנן. אמרו חז"ל: סוף מעשה במחשבה תחילה. ובדיוק בשביל זה הכנתי לך את המדריך לתכנון אסטרטגי של תוכן. כשיודעים לאן הולכים – הכל נעשה הרבה יותר פשוט והרבה פחות מאיים.
  • הדרך השנייה היא לבחור מורי דרך נכונים. המדינאי והסופר האמריקני בנג'מין פרנקלין, אמר: "אמור לי ואשכח, למד אותי ואזכור, שתף אותי ואלמד". כדי שלא ימכרו לך יותר סופי עולם הזויים, עליך לשלוט בענייינים ולחפש הדרכות וסדנאות מעשיות, המאפשרות למשתתפים ללמוד, לעשות ולהתנסות.

יד ביד. כבר לא לבד
ביום שבו הבנתי את מצוקת ההתמודדות של בעלי העסקים עם המציאות השיווקית המשתנה סביבם, עשיתי מהפכה בכל הסדנאות שלי. לא עוד הרצאות פרונטליות מעשירות, אלא מפגשים של עבודה מעשית, המלווה בהמחשות-אמת של המשתתפים ובפידבק מיידי לכל התלבטות ועשייה. אם הגישה הזאת מתאימה לך – אני מזמינה אותך להשאיר פרטים בדף צור קשר, כדי שנוכל לחזור אליך ולשבץ אותך לסדנה המתאימה ביותר לצרכיך.

אגב, מה חוויית סוף העולם שעברה עליך ואיפה היא פוגשת אותך ואת התוכן השיווקי שלך?

נ. ב.
יום ראשון. 07:44. 23.12.12

העולם עדיין כאן. אולי עזרו התפילות. אולי לא היה בהן צורך מלכתחילה. הסערה באה והלכה. עד הנעלם הבא  – לכוחותינו שלום.

About עידית נעמן
עידית נעמן היא מורת דרך להגשמת מטרות, שמלמדת בעלי עסקים להשתמש בידע המקצועי שלהם כדי למשוך יותר לקוחות והכנסות. שיטת השיווק שפיתחה משלבת בין תוכן, NLP וכלים מתקדמים של מוטיבציה, בדרך לעשייה שיווקית אפקטיבית. בתכנית "ניהול תוכן למקצוענים" תבנו תוך 14 שבועות בלבד תשתית תוכן מושלמת לשיווק העסק שלכם. לכל הפרטים ולהצטרפות מיידית לקורס - לוחצים עכשיו על הקישור "מזנקים להצלחה"

פוסטים קשורים

1 Comment

  1. פוסט מעולה, פשוט נהדר. תודה.

    נ.ב קראתי את כל המאמרים בבלוג מההתחלה עד למאמר הזה, לא רוצה שיגמר.. כל הכבוד על ההשקעה 🙂 תודה!

השאר תגובה