ניהול תוכן: איך להפוך רגע בחיים לסיפור משנה חיים (ולמנף אותו לשנה טובה במיוחד)

 

אחד הדברים שתוקעים בעלי עסקים שרוצים לשווק את העסק באמצעות כתיבה זה הפחד שלא יהיה להם מה לכתוב. אין להם מושג מאיפה להתחיל. אין להם מושג איך להמשיך. והכי-הכי הם פוחדים להתחיל ואז להיתקע… נשמע מוכר? האם גם אתם רוצים לתת למילים להזרים אליכם לקוחות, ומה שעוצר אתכם זה החשש שפתאום תישארו ללא רעיונות? כי אם זה הסיפור שלכם, אני מזמינה אתכם לגלות איך אפשר להפוך רגע בחיים לסיפור משנה חיים, ולמנף אותו לשנה טובה במיוחד. מוזמנים לקרוא, ליישם וכמובן – לשתף עם החברים. 

כמו שהבנתם, עם מעט ידע וטיפ-טיפת מיומנות – אפשר להפוך כל רגע בחיים לסיפור משנה חיים, והשבוע אני הולכת להראות לכם כיצד – דרך 3 סיפורים שקשורים לראש השנה (אה, ויש גם תכנית פעולה ומתנה מדליקה בסוף – אז אל תפספסו).

מה קרה כשזאביק בילסקי החליט לאכול את השוקולד…

בעבר, נהגתי לשלוח לחברים אגרות ברכה עם מסרים מעצימים ולשדרג אותן עם תוספות לא שגרתיות. באחת השנים הדבקתי על הברכה מארז של שוקולד ספלנדיד ולידו כתבתי: "לשמור לשעות קשות במיוחד". בין מקבלי הברכות היה גם זאביק בילסקי, ראש עיריית רעננה.

כמה חודשים לאחר ראש השנה הוא התקשר, כולו נסער. "כשקיבלתי ממך את הברכה עם השוקולד", סיפר, "החלטתי לשמור אותה במגירה לשעות קשות במיוחד, כמו שכתבת. בכל פעם שקרה משהו, פתחתי את המגירה, הסתכלתי באיגרת וחשבתי לעצמי: האם זאת שעה קשה במיוחד, או שעה קשה סתם? ופעם אחר פעם הגעתי למסקנה שהמצב עדיין לא קשה במיוחד, ושבתי וסגרתי את המגירה. עד היום. היום זה היה קשה במיוחד-במיוחד, אז פתחתי את המגירה, שלפתי את הברכה. תלשתי את עטיפת השוקולד… ו… גיליתי שהעטיפה ריקה, כי את השוקולד כבר אכלו התולעים…".

סצינת השוקולד של זאביק בילסקי יכולה להיות המחשה לאחת מהנחות היסוד של הנלפ, לפיה לא משנה מה אנחנו חושבים שאנחנו – אנחנו תמיד הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

כי יכול להיות שהתולעים נהנו מהשוקולד, אבל אין ספק שהמרוויח הגדול היה זאביק, שהשוקולד שימש עבורו עוגן להתמודדות יעילה יותר עם המציאות. בעצם, בכל פעם שהיה נדמה לו שנקלע לשעה קשה במיוחד והוא הושיט את היד אל הברכה – עזר לו השוקולד, יחד עם המסר שלי, להגדיר מחדש את הבעיה כפחות חמורה מכפי שסבר תחילה, ולמצוא בתוכו את האנרגיה להתמודד איתה בהצלחה, בלעדיהם.

כך, במקום לשים את הפוקוס על הבעיה ולהיכנע לפיתוי, איפשרה לו הגדרת התפקיד של השוקולד למקד את תשומת הלב בעוצמה הפנימית שבתוכו, ולמזער את הבעיה – בין שהשוקולד היה שם ובין שלא…

ואיפה זה פוגש אותנו?

גם אנחנו תמיד הרבה יותר ממה שנדמה לנו וכדאי שנאמץ את הנחת היסוד הנפלאה הזאת בחום ובחוזקה אל מחשבותינו. כולנו חווים רגעי משבר שגורמים לנו לפקפק בעצמנו ולחפש קביים חיצוניות להישען עליהם: עוד סיבוב למקרר. עוד שמלה לארון המפוצץ בלאו הכי… עוד לייקים בפייסבוק שמעלים לנו את רף הדופמין…

אז כיוון שאנחנו נמצאים בימים של חשבון נפש והיערכות לבבות – אני רוצה להציע שבמקום לחפש חיזוקים מבחוץ – התבוננו פנימה, אל העוצמות שיש בכם, מבית. הן שם. הן נפלאות. הן שלכם. והן רק מחכות שתגלו אותן ותיעזרו בהן, בדיוק כמו שעשה זאביק, ששקל שוב ושוב את אופציית השוקולד (החיזוק החיצוני) ובחר לסמוך (ולהצליח) עם יכולותיו-שלו.

ואולי תופתעו לגלות איך המסר הזה עומד לשרת אתכם בשנה החדשה, ולצייד אתכם באנרגיות מחודשות ומחזקות, שיאפשרו לכם לסמוך על עצמכם ולהסתכל למציאות ישר בעיניים, בלי למצמץ. ובלי שוקולד.

מה קרה כשגרדה החליטה להפתיע את החברה ציפורה…

אחד הטריגרים היעילים ביותר לרעיונות לכתיבת תוכן היא המציאות שסביבנו. למשל, כשסופת ההוריקן אירמה התקרבה לחופי ארה"ב, נחלץ בנק מקומי בפלורידה לעזרת התושבים, עם טיפים להיערכות לסופה בכל מה שנוגע למזומנים והגנה על הרכוש. אצלנו תודה לאל אין הוריקנים, אבל כשמגיע ראש השנה – מתמלאים העיתונים בסיפורים על דבש ובמתכונים חגיגיים לחג. זה בדיוק מה שהוביל אותי לפני שנים אל גרדה כהן – שהייתה הבשלנית המיתולוגית של קיבוץ אילון, ואל הסיפור הבא (כפי שהיא עצמה סיפרה לי אותו). 

לקראת ראש השנה נהגה גרדה לאפות לכל חברי הקיבוץ עוגות דבש כמו בבית אמא – ריחניות, חומות וטעימות. אבל החברה ציפורה, שלא אהבה את המתכון, באה תמיד בטענות. לטעמה, לעוגות הדבש של גרדה היה טעם איום וריח חריף, והן נראו מלוכלכות בהשוואה לעוגות הדבש הרומניות שהיו זכורות לה מבית הוריה – עוגות דבש שהיו לבנות ובהירות ונראו כמו טורט…

גרדה ביקשה מציפורה את המתכון הרומני, אבל זו לא הצליחה להיזכר בו בשום פנים ואופן והמשיכה להתלונן… עד שיום אחד הגיעה לקיבוץ אמא של חברה אחרת, אף היא יוצאת רומניה, וגרדה מיהרה לבקש ממנה את המרשם. הגברת נענתה ברצון, והסבירה שברומניה לא נהגו למדוד כמויות ושצריך לראות 'איך עושים'. וכך מצאה עצמה גרדה במטבח הקטן של הבת, כשהאורחת בוחשת ולשה וגרדה רושמת הכל במדויק – צעד אחר צעד.

יום לפני ראש השנה, מצוידת במתכון האותנטי, החליטה גרדה להפתיע את החברה ציפורה, ואפתה בבית עוגת דבש 'רומנית' בסיר פלא עם חור. העוגה יצאה נהדר: גבוהה, לבנה וריחנית. שמימית ממש. היא הניחה אותה על צלחת נקייה עם מפית נאה, והביאה אותה לציפורה, שעבדה במתפרה.

"ציפורה", היא אמרה לה, "שנה טובה! הנה לך עוגת דבש לבנה"…

אבל ציפורה הסתכלה על העוגה ועל גרדה בבוז, ואמרה: … "מה? בלי אגוזים?"…

סצנת האגוזים של החברה ציפורה יכולה לשמש טריגר לאמץ עוד אחת מהנחות היסוד של הנלפ, לפיה מתקשרים אפקטיביים מקבלים כל תקשורת שבה הם נתקלים ומשתמשים בה.

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה. מצד אחד גרדה, שכל כך השתדלה לשמח את החברה ציפורה, ומנגד, ציפורה, שלא העריכה את המחווה וגם לא טרחה להסתיר את הביקורת…

בינינו, גרדה יכלה בקלות רבה להיעלב, או לכעוס או להתרגז, אלא שהיא בחרה למנף את הביקורת הקטלנית של החברה ציפורה להתחדשות קולינארית ולאפשר לעצמה לצמוח לעוד עשייה ונתינה. מאז, כך סיפרה לי, נהגה לאפות לראש השנה שני סוגים של עוגות דבש, גם חומות וגם לבנות, וכמובן שהקפידה להוסיף לעוגת הדבש הלבנה אגוזים…

ואיפה זה פוגש אותנו?

רובנו פועלים ועושים ומשתדלים לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים, אלא שלא משנה כמה נשתדל – תמיד יהיו אנשים שיעבירו עלינו ביקורת. ביקורת כזאת עלולה בקלות רבה להוציא לנו את כל הרוח מהמפרשים ולהשאיר אותנו נטולי אנרגיות, כועסים או נעלבים. למען האמת, ביקורת כזאת יכולה לפגוע במיוחד, כשהיא מגיע מאנשים שדעתם חשובה לנו, ואפילו להשאיר משקעים שיותירו בנו מכוות כאב לשנים.

אז כיוון שאנחנו בעיצומם של ימי תשובה והחלטות חיוביות לשנה החדשה – אני רוצה להציע במקום להיעלב או לכעוס, למנף את המסר הביקורתי להתפתחות והתחדשות. הבחירה בידינו והיא כל-כולה שלנו: האם להגיב מתוך האוטומט של המוח הזוחלי, או לאמץ את הגישה הנלפיסטית, ולתעל את התקשורת הביקורתית לתגובה אפקטיבית של צמיחה ושיפור, בדיוק כמו שעשתה גרדה.

ואולי תופתעו לגלות שגם ההנחה הזאת הולכת להיות חלק מארגז הכלים היעיל שלכם בשנה הקרובה, ולאפשר לכם להפוך כל משוב למשב של התחדשות וכל ביקורת לרגעים של קורת רוח מתוקה מדבש. עם או בלי אגוזים.

מה קרה כשאגרות הברכה שלי הגיעו למקום לא צפוי…

אחרי שהתולעים אכלו את השוקולד, לקחתי את היצירתיות שלי עוד צעד קדימה והתחלתי לכתוב שירים לראש השנה. מה שהחל בכמה חרוזי ברכה הפך עד מהרה להפקה-הפקה. השירים שעוצבו והודפסו במאות עותקים, הפכו לפריט אספנים נחשק. אנשים תייקו אותם בקלסרים. מורי דרך קראו אותם בתחילתו של טיול. משפחות פתחו איתם את ארוחות החג. ואנשים שמעולם לא פגשתי היו מתקשרים ומבקשים שאשלח גם להם את ה"שנה טובה" שלי… גם זו דרך למנף את החג לתוכן יצירתי ושונה.

מבחינתי, זאת הייתה הזדמנות להתאוורר מהטקסטים השיווקיים, לשחק עם מלים, והכי-הכי – לפנות יומיים-שלושה לטלפונים החוזרים של מקבלי הברכות, כדי להתעדכן, מי נולד ומי לא עלינו, מת, מי התחתן ומי התגרש… להישבע שהשנה ניפגש ולא רק נדבר בראש השנה… ועוד שנה הייתה עוברת… והריטואל חזר על עצמו משנה לשנה… עד שהגענו לערב ראש השנה תשנ"ח.

כבכל שנה, הכנסתי את הברכות המעוצבות למעטפות ולקחתי אותן לדואר. פיניתי יומיים-שלושה לשיחות התעדכנות. ו… כלום. דממה. אין קול ואין צלצול טלפון. למחרת בבוקר אצתי-רצתי לסניף הדואר שממנו נשלחו האגרות, וגיליתי שדואר ישראל סובל ממגיפה חשאית של גניבות שקי דואר, וכי גם אגרות הברכה שלי נפלו קורבן לגנבים וככל הנראה הושלכו ונשרפו באיזה שדה נטוש. אאוץ'.

כמה ימים לאחר מכן, עדיין המומה מהשתלשלות העניינים, הגעתי לאירוע חברתי, ופגשתי שם את רחל חברתי, שישבה במבט קפוץ ולא טרחה לברך אותי לשלום. שלום, אמרתי. אין קול ואין עונה. שלום, חזרתי ואמרתי. בתגובה, קיבלתי רטינה כעוסה וזנב-מבט זעוף. מה קרה, שאלתי. את יודעת, הייתה התשובה, צוננת ומרוחקת כמו קרחון ארקטי בעיצומו של החורף. ובכל זאת?, התעקשתי. סוף סוף זכיתי לראות את הסכינים מתנוצצים לה בעיניים. כבר לא נאה לך לשלוח לי שנה טובה, מה?, ירתה, כועסת.

והיא לא הייתה היחידה. כעבור כמה ימים, החלו להגיע אימיילים נעלבים מאנשים שרצו לדעת איך זה שהם לא קיבלו השנה שנה טובה ולמה הוצאתי אותם מהרשימה… האמת? לא ידעתי אם לצחוק או לבכות…

במבט לאחור, נראה לי שהנחת היסוד הנלפיסטית המעצימה ביותר לסיפור הזה היא, שכל התנהגות מונעת על ידי כוונה חיובית.

כי אחרי שבלעתי את הרוק, ונשמתי עמוק, הבנתי שבעצם, זאת הייתה הדרך שלהם להגיד לי כמה הם אוהבים את השירים שלי, ועד כמה הם חסרים להם באווירת האיחולים והברכות של חגי תשרי. גודל האכזבה היה כגודל הציפייה, ויחד עם זאת, זו הייתה מחמאה נהדרת, שאפשרה לי לזהות את היכולת שלי להעצים את האנשים סביבי בעזרת מילים. הבנתי שבעצם, מדי שנה בשנה הם התרגלו לפגוש בשירים שלי את החלומות ואת משאות הנפש שלהם-עצמם, וכשאגרות הברכה לא הגיעו, נשארו החלומות והתקוות והתפילות – ללא פה.

ואיפה זה פוגש אותנו?  

כבעלי עסקים, מטפלים ומאמנים, יש לנו כלים ויכולת לשנות חיים של אנשים. להיות עמוד האש שמוביל את המחנה. להשתמש בידע הרב שלנו כדי להעשיר את עולמם ולתת להם פתרונות מעשיים מועילים. לנצל את הבמה האינסופית של האינטרנט כדי לגעת בהם. לאפשר להם לקרוא אותנו, להכיר אותנו ולרצות אותנו – דרך המלים הנכונות.

המלים הללו מאפשרות לנו לטפח השפעה ומנהיגות. ודווקא משום כך, חשוב לזכור שמנהיגות באה עם תג מחיר של אחריות. אנשים מחכים לנו, ואם אנחנו לא שם בשבילם – ולא משנה מאיזו סיבה – הם עלולים להתאכזב, ואף לתת ביטוי לאכזבה שלהם בדרכים בלתי צפויות, בדיוק כמו רחל, שנעלבה עד עמקי נשמתה כשלא קיבלה את הברכה, והפכה את העלבון לעוינות מופגנת.

אז כיוון שאנחנו בעיצומם של ימי סליחות והחלטות הרות גורל – אני רוצה להציע מעכשיו ואילך, נחפש ונמצא את הכוונה החיובית בכל מצב ובכל התנהגות, במיוחד בהתנהגויות שאנחנו מתקשים להבין או להסביר.

  • לחפש את הכוונה החיובית – פירושו לוותר על השיפוטיות, להניח את משא האגו בצד, ולהיפתח לעולם נפלא של הזדמנויות חדשות.
  • למצוא את הכוונה החיובית – פירושו להתחבר אל הסובבים אותנו דרך החוויה האותנטית שלהם, ולאפשר לקסם שנוצר להעצים את יכולת ההשפעה שלנו, ולהעמיק את הקשר בינינו.

ואולי תופתעו לגלות איך גם הנחת היסוד הזאת פותחת לכם לרווחה חלון של הזדמנויות חדשות בשנה הקרובה, כדי להרחיב את מעגלי ההשפעה שלכם – מתוך מנהיגות אחראית, מעצימה ואמפתית. חתומה במלים.

בשורה התחתונה

ראש השנה בצד, אחד הדברים שתוקעים בעלי עסקים שרוצים לשווק את העסק באמצעות כתיבה זה הפחד להתחיל לכתוב ואז להיתקע בלי מלים, לאור הזרקורים.

כמו שיכולתם ללמוד מהמאמר, עם מעט ידע וטיפ-טיפת מיומנות – קל להפוך כל רגע בחיים לסיפור משנה חיים. בסך הכל, מה שאתם צריכים, חוץ משלושת הסיפורים, ומעבר להנחות היסוד של הנלפ, זה פשוט ללכת צעד-צעד לפי תכנית הפעולה הבאה:

  • שלב 1: תיאור של רגע בחיים. אני בחרתי בסיפורים שקשורים לחג. זה בהחלט יכול להיות הפסקת חשמל לא צפוי, החלטה שקיבלתם או אדם לא מוכר שחייך אליכם ברחוב.
  • שלב 2: לזהות את האמת האוניברסלית שנמצאת ברגע המתואר. אני בחרתי בשלושת עקרונות יסוד של הנלפ. זה בהחלט יכול להיות אמיתות אוניברסליות כמו: "כל תכנית היא בסיס לשינויים" (כשיש הפסקת חשמל, למשל), "סוף מעשה במחשבה תחילה" (כדרך לקבל החלטות בצורה אסטרטגית), או "חיוך הוא הקו העקום שמיישר כל דבר" (כשאתם חושבים על אותו אדם שחייך אליכם ברחוב).
  • שלב 3: לחבר את האמת האוניברסלית לעולם העסקי, או המקצועי או השיווקי שלכם (הנוסחה: וזה בדיוק מה שקורה ב…)
  • שלב 4: לתת דוגמה להמחשה. אני בחרתי להעמיק את התובנה של הסיפור, וגם זו אופציה. אם הטריגר לסיפור הוא רגע קטן בחיים – תמצאו דוגמה מהחיים המוכרים לכם (הנוסחה: קרה לכם פעם ש…)
  • שלב 5: כמו בכל מסר שיווקי אפקטיבי, אחרי שמצאנו את הטריגר, הובלנו לבעיה והבאנו דוגמה להמחשתה – עכשיו נדרש פתרון.
    ברוח החג, אני הכנסתי את הפתרון דרך משפט העצמה לשנה החדשה. אפשר גם להציע פתרון נקודתי, או לתת 2-3 טיפים מעצימים. הבחירה היא שלכם: לדעת שבכל רגע נתון אתם הרבה יותר ממה שאתם חושבים, לזכור שמתקשרים אפקטיביים מקבלים כל תקשורת שבה הם נתקלים ומשתמשים בה, ולהבין שכל התנהגות מונעת על ידי כוונה חיובית.

עכשיו אתם

חלקתי אתכם 3 סיפורים לראש השנה ובאמצעותם – הראיתי לכם כמה קל להפוך רגע בחיים לסיפור משנה חיים, ואיך לצקת פנימה גם שלוש מהנחות היסוד של הנלפ, כדי להפיק או להעניק ערך מוסף בסיפור. עכשיו תורכם. מה תוכלו להוסיף מניסיונכם? איזה רגעים ביום נותנים לכם השראה לכתיבה? איזה הנחות יסוד מכוונות אתכם לחיים טובים יותר ואפקטיביים יותר? אנא, שתפו את כולנו בתגובות. 

אהבתם?

שתפו את המאמר עם חברים. רוצים לקבל ממני ברכה מעצימה ומרגשת לשנה החדשה, שתזכיר לכם יום-יום להתחבר אל מי שאתם באמת ולייצר את האנרגיה שתניע אתכם קדימה אל היעדים והמטרות שהצבתם לעצמכם השנה?

הקליקו על הקישור – וקבלו את הברכה המעוצבת שלי היישר לתיבת הדואר שלכם. 

About עידית נעמן
עידית נעמן היא מורת דרך להגשמת מטרות, שמלמדת בעלי עסקים להשתמש בידע המקצועי שלהם כדי למשוך יותר לקוחות והכנסות. שיטת השיווק שפיתחה משלבת בין תוכן, NLP וכלים מתקדמים של מוטיבציה, בדרך לעשייה שיווקית אפקטיבית. בתכנית "ניהול תוכן למקצוענים" תבנו תוך 14 שבועות בלבד תשתית תוכן מושלמת לשיווק העסק שלכם. לכל הפרטים ולהצטרפות מיידית לקורס - לוחצים עכשיו על הקישור "מזנקים להצלחה"

4 Comments

  1. עידית, את אלופה! מאוד אהבתי את המאמר הזה ונהניתי לקרוא אותו בזכות הסיפורים 🙂
    תודה על ההדגמה היעילה של שילוב הסיפורים בתוכן השיווקי. בנוסף לזה, לא אמרתי לך דבר עד כה, אבל ברכת השנה הטובה החדשה ששלחת אלי היתה ללא ספק מדהימה ממש. את להטוטנית מילים אמיתית… אני יכולה רק להצטער על כך שלא הכרתי אותך בעבר ושלא קיבלתי את השירים שכתבת בעבר 🙂
    שתהיה לך שנה נפלאה! ואני עוד אהיה איתך בקשר בנוגע לעזרה בכתיבת מאמרים לבלוג.
    ענת

    • תודה, איזה כיף לקבל תגובה מחממת לב שכזאת!

  2. נהניתי מעוגת הדבש שהתפתחה למאמר מתוק. הייתי צריכה את ה"שוקולד" הזה כרגע להמשך הכתיבה.
    תודה עידית על מאמר מתוק ומעשיר
    שנה טובה

    • תודה לך יקירה
      שתהיה לך ולאהוביך שנה מתוקה מדבש.

השאר תגובה